דברים מפי פרופסור גדעון כרמי, בעל הבית ויליד השכונה

באנו ארצה בשנת 1933 כשהייתי בן 9, והושע רדלר, הנקרא רבי בנימין שהיה קרוב רחוק של סבי, אליהו פלפל, והתגורר ברחוב הסמוך שלימים נקרא על שמו, הביא אותנו להתגורר כאן בשכונה ועזר לנו לקנות את הבית הזה

ממשפחה רוסית שבנתה אותו בתחילת שנות ה- 30.

בנימין, אותו הכרנו עוד בברלין כשביקר בביתנו, עזר לנו להתאקלם בירושלים ואפילו עברת את שמני,

שמי ושם אמי, לכרמי, כשם השכונה אליה עברנו להתגורר, בבית הכרם.

כל השכונה נראתה אז כמו הבית שלנו- בתים בודדים קטנים עם חצר גדולה וגינה.אני שתלתי בחצר הבית הזה גינת ירק ושתלתי גם את רוב העצים שאתם רואים כאן מסביב. היה לנו גם לול בחצר האחורית, היכן שכיום החנייה של רחוב כרמון, שכן אמא שלי האמינה בחשיבות של ביצה טרייה בבוקר והפכה אותי למעין חקלאי כבר בגיל 9-10, כהמשך לפעילותה הציונית בברלין. בחצר האחורית נותר עד היום צריף הכביסה, שם עמד דוד הכביסה הגדול על פתיליה לחימום מים, ושם אימי הייתה כובסת לנו את הבגדים ואני הייתי עוזר לה  בכך.כיום משמש הצריף לתנור הקרמיקה של כלתי.

בניו של ר' בנימין, יעקב ואלון , לימדו אותי עברית ועזרו לי להשתלב בשכונה ובבית הספר בית הכרם

שהיה במבנה של מכללת דוד ילין.אני ידעתי קצת עברית עוד בברלין והייתי כותב דפים לחגים עבור אמי וסבי. אימי הייתה משכירה את החלק הדרומי של הבית למשפחת ברוידא, ואנו הצטמצמנו בצד הצפוני, כשאני לנתי בקיטון צר בסמוך למטבח. החדר התחתון שמשמש היום לסטודיו לקרמיקה, הושכר לסמינריסטים.בחלוף השנים עזבה משפחת ברוידא ושני החדרים הושכרו בקיץ לקיטנים שבאו ליהנות מאויר הרים, כפי שהיה נהוג בזמנו בבית הכרם.

בבית הכרם התגוררו המופ"סים , מורים פקידים וסופרים, ובביה"ס היו ממיטב המורים בארץ של אותה התקופה, כמו אבן שושן, אחיו של י.ח.ברנר, ובבי"ס התיכון (שלימים נקרא  ליד"ה) לימדו פרופ' ליבוביץ  שלימד ביולוגיה וכימיה, ארדון , דוד  אלקלעי ( מהמילון) שלימד ערבית, דוד בנבנישתי שלימד גיאוגרפיה. בין חברי הידועים יותר היה יוחאי פישמן בן-נון, לימים מפקד חיל הים, משפחת חופי, יעל וינד בת כיתתי, אחיה דן וינד לימים מהנדס ובונה ירושלים, ויאיר אלקלעי- לצערי רובם כבר אינם בין החיים. אני זוכר שבדרך מבית הספר הביתה הייתי רואה את גב' מילקובסקי – נתניהו, אשתו של פרופסור בנציון, עומדת בחצר ביתה וסוחטת מיץ תפוזים לשלושת בניה יוני ז"ל (שנפטר במבצע אנטבה) בנימין(ביבי)ועידו. היא הייתה מזמינה גם אותי לשתות אבל אני זוכר שהתביישתי.

כל המבנה של הבית והגינה נשארו כפי שהיו. השער, השביל, המרפסת. אני טיפסתי כילד על העצים הגדולים שעוד היו כאן כשהגענו, כמו האקליפטוסים שמאחורי הבית, למורת רוחה ופחדיה של סבתי.